דת ההינדו - מילון מקוצר

*מסודר לפי סדר א”ב.

אַטְמָן –  פירוש המילה אטמן בשפת הסנסקריט: “האני הפנימי”, או “נשמתי”. שאיפתו של האדם להכיר ולהבין את האטמן מהווה עיקרון בסיסי וראשוני בלימודי דת ההינדו.

אָרָג’וּנָה – גיבור מיתולוגי מתוך ספרי המהברטה. ניתן לזהות אותו על-פי הקשת שהוא נושא עמו. ארג’ונה הוא חברו הטוב של האל קרישנה. הקשר בין שני אלו מסמל בהינדו את חברות האמת המושלמת.

אַשְׁרָאם – כתה בה מתרכזים תלמידים, כדי ללמוד מהגורו וכדי לתרגל פעילות רוחנית. האשראמים הוקמו במקורם ביערות ובמקומות מבודדים.

בְּרהַמָה – אל המהווה צלע חשובה בשילוש הקדוש: וישנו-שיווה-ברהמה. ברהמה הוא האל הקדמון שיצר את היקום.

בְּרָהמִין – כהן דת. כוהני הדת שייכים למעמד החברתי הגבוה ביותר במארג ההיררכי (הקאסטות) של דת ההינדו.

גָאנֶשׁ – האל-הפיל.  הוא בנם של שיווה ופרוואטי וניתן לזהות את פסלו על נקלה בזכות ראש הפיל שלו. גאנש נחשב לאל האהוב ביותר בהודו. הוא מייצג את השגשוג וההצלחה. למרגלותיו נמצא כמעט באופן קבוע מושיקה, העכבר הקדוש שעליו הוא רוכב בדרכו להסיר מכשולים. גאנש הוא גם פטרונם של האמנים.

גָארוּדָה – עוף מיתולוגי המתואר כמלך הנשרים. גארודה משמש כנושא כליו וכרכבו של האל וישנו.

גופּוראם –  מגדל אופייני, בדרך-כלל בצורת טרפז, המתנשא לגובה בכניסה למקדשים הינדים רבים.

גוּרוּ – מורה רוחני.

דוּרְגָה –  אלה גיבורת חיל שנלחמת בכוחות הרשע באמצעות זרועותיה הרבות. דורגה שומרת על העולם. היא אוחזת בזרועותיה קלשון, חרב, פרח לוטוס, קשת וקונכיה. היא רוכבת על אריה, או על נמר בנגאלי. דורגה פופולארית באופן מיוחד באזור בנגאל, במזרח הודו.

דוּשְׁרָה – פסטיבל הינדי חשוב אותו מציינים לכבוד נצחונו של האל ראמה על מלך השדים. הפסטיבל מתקיים בחודשים ספטמבר או אוקטובר והוא נמשך תשעה ימים.

דִיוַואלִי – פסטיבל האורות. מציין את ניצחון כוחות האור על כוחות החושך. נחגג בדצמבר. זהו פסטיבל פוטוגני במיוחד עם הרבה אור נרות ועם הרבה זיקוקים.

הוֹלִי – פסטיבל האביב. מתקיים בדרך-כלל במהלך חודש מארס (משתנה משנה לשנה על-פי שנת הירח). פסטיבל מלהיב וצבעוני בו נהוג לפזר אבקת צבע לכל עבר.

הָנוֹמֶן –  האל הקוף. הנומן מגן על האל ראמה. הוא נחשב לבעל כוחות-על ומסמל את הנאמנות המוחלטת. בעת צרה המאמינים ההינדים מתפללים להנומן כדי שישמור עליהם ויגן עליהם מפני כל רע. בדיוקנאות שלו הוא נראה עם שרביט בידיו.

וֶודוֹת – פרקי הדת הבסיסיים עליהם מתבסס ההינדוהיזם כולו. פירוש המילה וודה = לדעת.

וִיפָּאסָנָה –  טכניקת מדיטציה עתיקה שמקורה בהודו. מטרת הויפאסנה לאפשר למתרגלים בה התבוננות עצמית מעמיקה. כלל מרכזי – והוא זה שהפך את הויפאסנה למושג מוכר כל-כך – מחייב תרגול בדממה מוחלטת.

וִישְׁנוּ – אחד משלושת האלים החשובים בדת ההינדו. תפקידו של וישנו לשמר את מעשה הבריאה. כפות ידיו צבועות באדום והוא תמיד מחזיק בארבע הזרועות שלו את אותם ארבעה חפצים: פרח לוטוס, קונכיה, דמות של אלה וגלגל אש המשמש לו ככלי נשק. מאמיניו של וישנו מסמנים את עצמם עם שני פסי אורך על המצח.

טַנְטרָה –  שילוב של טכניקות המאחדות בין הגוף לבין הנפש, ומובילות בסופו של דבר אל ההארה הנכספת.

טְרִימוּרְטִי –  המינוח המקובל לשילוש הקדוש: ברהמה-וישנו-שיווה. משתמשים במושג טרימורטי כדי לתאר שלשות מפורסמות נוספות בסיפורי המיתולוגיה של הראמאינה.

יוֹגָה –  אימון גופני ורוחני שבה לבטא פילוסופיה הינדית אשר מטרתה להביא את הנפש להתכנסות פנימית ולריכוז מוחלט.

לַאקְשְׁמִי – לפי המיתולוגיה לאקשמי היא אשתו של וישנו והיא זו המעניקה לו את כוחו הרב. לאקשמי היא אלת המזל וגם היא – כמו האל גאנש – אהובה בהודו באופן מיוחד. דמותה של לאקשמי מוקפת תמיד בארבעה פילים, שכל-אחד מהם מחזיק בחדק שלו כד זהב. הפילים מייצגים את רוחות השמיים.

לוֹטוּס – פרח הלוטוס הקדוש מסמל את הטוהר ואת הפוריות. הלוטוס משויך לאלים וישנו וברהמה.

לִינְגָם – או שיווה-לינגם. צורה פאלית המייצגת את כח הבריאה. במקומות קדושים בהודו, בעיקר באלו המוקדשים לאל שיווה, מתקיימים טקסי פולחן סביב פסל הלינגם. באופן טבעי הלינגם מתקשר עם פוריות.

מַהבָּרָאטָה – האפוס ההינדי העצום, שכולל ספרי פילוסופיה, דת ושירה. המהבראטה פורשת בפני הקורא את פנתיאון האלים, תוך כדי סיפורי מלחמה היסטוריים לכאורה.

מוּקְשָׁה –  הגאולה של הנפש. המוקשה היא סוף מסע מייסר של גלגולי נשמות. זו נקודת ההארה והשלווה המוחלטת – שאיפתו של כל מאמין הינדי.

נַאנדִי –  השור הקדוש שמשמש כרכבו של האל שיווה.

נהר הגַנְגֶס –  הנהר הקדוש ביותר. על-פי המסורת מימיו של נהר הגנגס זורמים מתוך שיערו של האל שיווה. טבילה במי הנהר מטהרת את הנפש. קדושתו של הגנגס באה לידי ביטוי בטקסים דרמטיים בעיר ורנאסי.

נטראג’ה –  הריקוד הקוסמי של האל שיווה. באמצעות תנועות הריקוד שיווה מפעיל את היקום כולו. הריקוד הקוסמי הוא אחד המוטיבים הפופולאריים בפסלים ובציורים המופיעים במקדשים ובאתרי פולחן ברחבי הודו.

סַאדוּ –  נזיר שמקיים חיי דת מלאים וסגפניים. במרבית המקרים מדובר בשלב בחיים בו האדם פורש מחיי המשפחה והקהילה לאחר שילדיו עזבו את הבית. מלבד בלויי הסחבות שהסאדו לובשים ושיער הפרא שהם מגדלים, ניתן לזהות אותם על-פי הקלשון שהם מחזיקים בידיהם. הקלשון הוא אחד הסמלים הבולטים של האל שיווה.

סוּטְרָה –  אוסף של אימרות וכתבים שמטרתם להנחות את המאמינים בניהול חייהם. בקרב אנשי המערב, הקאמה-סוטרה היא המפורסמת מבין הסוטרות.

סוּרְיָה –  אל השמש. המקבילה ההינדואיסטית של האל אפולו בתרבות המערב. סוריה מוצג כמי שאוחז פרחי לוטוס בידיו תוך כדי שהוא יושב במרכבה הרתומה לשבעה סוסים.

סִיטָה –  אשתו של המלך ראמה ואחת הדמויות הנשיות המרכזיות בסיפורי הראמיאנה. מיוחסות לה סגולות של נאמנות מוחלטת, של טוהר מידות ושל יושר. סיטה משמשת כפטרונית של הכלות הצעירות.

סַנְסְקרִיט – השפה הקדומה ביותר בהודו. בשפה זו נכתבו הוודות, ספרי הקודש ההינדים וספרי הפילוסופיה.

פּוּגָ’ה – טקס דתי הנערך על-פי רוב במקומות מקודשים ולעתים כרוך בטבילה במים.

פרה קדושה – בדת ההינדו הפרה מייצגת את האדמה והיא בעלת תכונות אימהיות מובהקות. מן הפרה נובטים כל הדברים החשובים ביקום ובכלל זה הכוחות האלוהיים. קדושתה של הפרה לא ניתנת לערעור.

פַּרְוָואטִי – אשתו של האל שיווה ואמו של האל האהוב גאנש. פרוואטי מייצגת את הפוריות, את האהבה, את היופי הנשי ואת האסתטיקה. כמעט תמיד היא לובשת שמלה אדומה. לעתים קרובות משתמשים בשמה השני של פרוואטי: שאקטי.

צַ’אקְרָה –  עיגול. בפילוסופיות הקדומות  שהתפתחו בהודו, מעגלי החיים כמו גם מרכזי כח מעגליים בגוף ובנפש, שימשו כמודל להבנה מיסטית של פעולות אנושיות. רעיון שבע הצ’אקרות בגוף האדם פותח בהמשך בבודיהזם הטיבטי. “העין השלישית” המפורסמת היא הצ’אקרה השישית מבין שבע הצ’אקרות.

קַאמָה –  תשוקה. מיוחס על-פי רוב בכתבים ובאמנות לתשוקה מינית, אך בהשאלה מכוון גם למאוויים רוחניים.

קַארְמָה –  זהו גורלו של אדם על-פי סך מעשיו במהלך כל גלגול. הקפדה על מעשים טובים ועל חיים טהורים תוביל לקארמה טובה.

קַאסְטוֹת – חלוקה מעמדית נוקשה של בני דת ההינדו. קיימות ארבע קאסטות (וארנות): הכוהנים הם בני הקאסטה העליונה ובעקבותיהם מגיעים הלוחמים, הסוחרים ולבסוף הפועלים הפשוטים. מחוץ למערכת הקאסטות, במעמד הנחות ביותר, מצויים “הטמאים”.

קוּמְבָּה מֵלָה – פסטיבל ענק המתקיים, אחת לשלוש שנים, במחזורים של 12 שנים. בכל שלוש שנים מתקיים הפסטיבל באחת מארבע ערים קדושות: נאסיק, הארידוואר, אוג’ין ומעל כולן אלהבאד.

קְרִישְׁנָה –  מהחשובים שבאלים ההינדים. קרישנה הוא הגלגול השמיני של וישנו. ניתן לזהות אותובזכות החליל שבידו ובזכות הצבע הכחול המזוהה איתו ועם וישנו. מעלליו הרומנטיים, בעיקר עם אהובתו ראדה, הם מן הסיפורים הנקראים ביותר על-ידי המאמינים ההינדים.

רַאמָה –  מלך מיתולוגי ששלט על ממלכה עתיקה באיודיה. הוא הפך להיות הגלגול השביעי של וישנו. דמותו כגבר יפה-תואר, בעל שתי זרועות בלבד, מצטיירת כריאלית יותר מדמויותיהם של שאר האלים. ראמה יחזיק לעולם חץ בידו הימנית וקשת בידו השמאלית, וברוב המקרים הוא נושא אשפת חצים על גבו.

רַאמיָאנָה – עלילותיו של המלך ראמה מסופרות בספר הראמיאנה שהינו אחד משני הספרים הדתיים החשובים עבור ההינדים, ביחד עם המהברטה.

שִׁיוָוה –  אחד משלושת האלים המרכזיים בהינדואיזם. שיווה מחריב את העולם ובורא אותו מחדש. מספר סמלים בולטים מאפיינים אותו: הקלשון, התוף, נחש הכרוך סביב צווארו, “העין השלישית” וסימן של סהר. מאמיניו של שיווה מסמנים שלושה פסים רוחביים על מצחם.