נכתב על-ידי סיגל יזרעאלי, מומחית בבניית מסלולי טיול ליפן, לבודדים ולקבוצות.

הוא שכב לו עגול ומושלם בתוך קופסת עץ משובחת, עטוף במצע רך, מרשרש, מוגן מפגעי העולם החיצון, מפיץ ריח מתקתק. לקופסה הייתה מחוברת פתקית. אי-אפשר היה לטעות: 150 $ , מחירו של המלון.

ניתוקה של יפן מהעולם הוליד תרבות יוצאת-דופן, אשר רב בה הנסתר על הגלוי. מדינת איים קסומה זו פיתחה תרבות קולינארית ייחודית ומרשימה המקפלת בתוכה סממני דת ואסתטיקה. יכולה להיות זו הנידחת במסעדות, אך על העידון, העיצוב המוקפד, בחירת החומרים, ובשתי מילים:  "הכבוד ליצירה" -  ויהיה זה  ציור, פסל, או מרק אטריות -  אין עוררין.

נשוב אל המלון שלנו...

אין זה מלון רגיל הנצרך ברמה היומיומית על ידי עקרות-הבית היפניות. למלון זה מטרה חברתית חשובה: הוא ניתן כמתנה לאדם אשר חפצים מאוד ביקרו.

תעשיית מיני המזונות המיוצרים ונארזים כמתנות, היא בגדר תופעה תרבותית שאין שנייה לה בעולם, ושורשיה נטועים במסורת הקדומה, שכן מאז ומתמיד היפנים הרבו בהענקת מתנות, וזאת בלשון המעטה...

המתנות מגוונות במיוחד: החל מממתקים יפניים מסורתיים - "Wagashi", עבור בממתקים הנחשבים מערביים- עוגיות ושוקולדים בייצור מקומי איכותי שאף עולה על המקור, ועד מיני מחמצים וממרחים מירקות העונה. במקומות הנקראים " "Fruits Salon(חנויות בוטיק המתמחות במתנות מסוג זה) אפשר למצוא קופסאות מעוצבות המכילות תשעה תותים, או לחילופין שני אשכולות ענבים, או מגוון משובח של פירות העונה (בחורף, תפוזים משלנו: (Jaffa.

תפריטם המסורתי של היפנים מעורר קינאה בקרב שוחרי הבריאות, והוא מהווה סיבה מרכזית לתוחלת-החיים הארוכה ממנה הם נהנים (גברים 78.5 שנה, נשים 85 שנה בממוצע): הרבה דגים, אצות ופירות-ים, סויה וטופו, מגוון ירקות מבושלים או מוחמצים וכמובן – אורז. האורז הוא מרכיב כה בסיסי עד כי ביפנית, המילה ל"אורז מבושל" ול"ארוחה" היא אותה המילה- "גוהאן".

בשר ומוצרי חלב לא היו חלק מהתפריט היפני עד לפני כמאה שנה, עת נפתחה יפן להשפעות מערביות.

ארוחה יפנית טיפוסית תהיה מגוונת ומאוזנת, ומורכבת ממספר רב של צלחות קטנות, חלקן מכוסות במכסה. כמעט תמיד יהיו מרק ואורז, מיני חמוצים, דג  ומנות נוספות. את הארוחה מלווה בדרך כלל תה ירוק, לא ממותק. בקיץ שותים תה חיטה קר ומרווה (Mugi Cha).

לא נהוג לחלק את הארוחה למנה ראשונה ושנייה, וכל המנות מוגשות באותו הזמן. הדבר המדאיג ביותר את התייר הישראלי הסועד ביפן, היא הכמות הקטנה של האוכל... ובכן, הנה שיטה: אוכלים אורז עם כל דבר. ברוב המסעדות מנת אורז לבן מאודה היא זולה ביותר (כדולר-שניים) ותוספת ניתנת במקומות רבים, ללא תשלום...     

ארוחת-הבוקר המסורתית, הנהוגה עד היום בבתים רבים ביפן, כוללת מרק מיסו, אורז ומנת דג מבושל - סלמון או מקרל. קשה להאמין, אבל אחרי שמתרגלים, קשה לחזור לסנדביץ' עם החביתה...

כמעט בכל הבתים מצוי סיר אורז המבשל בעצמו את האורז וגם שומר עליו חם במשך כל שעות היממה. המכשירים המשוכללים גם מצוידים בטיימר. הסיר מבשל את האורז כשעה לפני מועד ארוחת-הבוקר, ובני-הבית מתעוררים אל קערת האורז המהבילה.

למבקרים ביפן החווים לינה בבית הארחה יפני (מינשוקו או ריוקן), או מתארחים במעיינות חמים (אונסן), מוגשת בדרך כלל ארוחה מסורתית. מומלץ לא לוותר, אחרי הכול,  בשביל מה הרחקנו עד יפן ? 

ולא לשכוח: "איטדקימס" (Itadakimasu) היא הברכה הנאמרת לפני האוכל, ופירושה: "אני מקבל". מהיקום, מהאל, אני מקבל ומודה.  

חווית האוכל ביפן, מתרחבת אל מעבר לגבולות הטעם והחיך. אחת הציפיות במסעדה יפנית מסורתית, היא למראה הכלים אשר בהם תוגש הסעודה. השולחן מתמלא צלחות וקעריות בגדלים שונים ובצורות שונות -  עגולות, מרובעות, א-סימטריות, עשויות מחומרים שונים, הכול כדי ליצור הרמוניה ואיזון עם המנה ועם הטבע, וכן עם עונת השנה. בקיץ החם מגישים בכלי חרסינה או זכוכית קרירים, בחורף- בקרמיקה כבדה ומחממת.     

ומה נותר כיום מהתפריט המסורתי ?  הרבה מאוד. הלוא מדובר ביפן, וגם כאן מתקיים שילוב כמעט טבעי בין התפריט המסורתי לבין המודרני. הערים היפניות, גדולות כקטנות, משופעות באינספור מסעדות – אסייתיות, אירופאיות, אמריקאיות, כמו גם כל רשתות המזון המהיר המוכרות – מקדונלד, קאנטקי פרייד צ'יקן, סאבווי ואחרות, וזאת בצד רשתות מזון מהיר יפני כדוגמת Yoshinoya – המוכרת רצועות בשר ברוטב, על אורז. בתי-אוכל רבים מנוהלים על-ידי אנשים צעירים אשר מעניקים למקומות המסורתיים, טאצ' עכשווי ע"י עיצוב יפני יאפי, לפי מיטב המסורת הפרפקציוניסטית, הנקייה, המפתיעה בכל פעם מחדש.

מאחר וקיים קושי למצוא כתובת ספציפית בתוך המבוך הקרוי עיר יפנית (שכן הבתים ממוספרים לפי הסדר בו נבנו ולא לפי סדר רץ..), אנחנו איננו מציעים לכתת רגליים דווקא לעבר מסעדה מומלצת זו או אחרת. לעומת זאת, אנו מביאים כאן "מורה נבוכים" לתייר הניצב מול השפע, וכן, גם כמה המלצות, בכל זאת ולמרות הכול.  

בדרך-כלל סימן היכר למסעדה יפנית הוא פנס העשוי נייר אורז, בצבע אדום או לבן, התלוי בכניסה, ועליו כיתוב בדיו שחורה. כשהפנס דולק המסעדה פתוחה ואפשר להיכנס.

החשש מפני תפריטים כתובים בשפה היפנית בלבד, נגוז אל מול חלונות-הראווה של המסעדות בהם מוצגות המנות באופן מעורר תיאבון ומדויק להפליא, בדגמים מפלסטיק. ליד כל דגם מצויין המחיר, כך שכל שנותר לעשות הוא להצביע על מה שרוצים ולהתפלל שלא יהיו הפתעות... 

רבות מהמסעדות היפניות מתמחות בסוגי אוכל ספציפי, הדורש מיומנות וניסיון של שנים. בחלקן- עוברים המתכונים מדור לדור במשפחה ויוצרים טעם ייחודי. חשוב לזכור כי במסעדות המסורתיות נהוג לשלם ביציאה, כלומר, בתום הארוחה, בדרך החוצה נעצרים בקופה ומשלמים את החשבון, דבר המונע המתנה, וגם מעיד על מידת האמון אשר רוחשים ביפן כלפי הלקוחות...

השגריר הקולינרי הבלתי-מעורער והמפורסם ביותר של יפן הוא הסושי. המלה "סושיה"- בניגוד למקובל לחשוב, אינה המצאה ישראלית. זוהי יפנית טהורה. "יה" ביפנית = חנות. לפיכך "סושיה" = חנות סושי.

מסעדות הסושי שונות ומגוונות, החל ב"קאיטן-זושי", ה"סושי המסתובב", אשר בניגוד לתדמית היאפית שמסעדות אלה משדרות ברחבי העולם, נחשבות ביפן למסעדות סושי מרמה נמוכה, וכלה במסעדות יוקרה המתמחות בסושי, המציגות רמה בלתי נתפסת של טעמים, אסתטיקה ותשומת לב לפרטים, וכן- גם המחירים בהתאם. השפים של מסעדות אלו פוקדים מדי בוקר את שוק הדגים בטוקיו: טסוקיג'י, וזוכים להניח יד על נתחי דגים משובחים. לצמחונים, קיימים סוגי סושי מעודנים, המכילים ירקות בלבד, כגון אבוקדו, אספרגוס, מלפפון ועוד.

בטוקיו, כדאי לנסות את מסעדת "Midori-Zushi" המשובחת, בעלת מחירים סבירים, אשר חנותה המקורית נמצאת ב- Umegaoka, אך סניפיה פזורים ב-  Ginza , Shibuya  ו-  Futago Tamagawa.

מסעדות ה"ראמן" פופולאריות ביותר. מדובר בקדירת מרק המכיל אטריות, ירקות ובשר (המקור בסין). הסועדים יושבים זה בצד זה על דלפק ו"שואבים" את האטריות בקול. מחירה של קערת ראמן כ-6 עד 10 $ למנה. סרט נפלא אודות גלגולה של מסעדת ראמן ועל יחסה של יפן לאוכל הוא "טמפופו" של ג'וזו איטאמי.

ה"סובה-יה" הן מסעדות המגישות סובה- אטריות כוסמת נפלאות, חמות או קרות, ברוטב מיוחד.

"סוקיאקי" ו "שאבו-שאבו-יה" הן מסעדות אשר בהן מונחת קדירת ברזל או מתכת על כל שולחן והסועדים מבשלים בעצמם בציר מרק בשרים, ירקות וטופו, ארוחה בסגנון הפונדו...

"אוקונומיאקי"- הן מסעדות אשר בהן מונחת פלטה לוהטת על כל שולחן והסועד מכין בעצמו מעין חביתה עם בשר, טופו, ירקות מגוונים, פירות-ים ועוד.

"טמפורה יה" הן מסעדות המגישות טמפורה, מאכל ממוצא פורטוגזי, ירקות או פירות-ים המצופים בבלילה ומטוגנים, מוגשים פריכים בלויית רוטב ייחודי. רשת מסעדות טמפורה מפורסמת נקראת ""Ten-Ya, בעלת לוגו כחול צהוב, היא נפוצה מאוד ומחיריה זולים, כ-5 עד 15 $ למנה.

בטוקיו בתחנת Ikebukuro, בקומת המסעדות של הכולבו Seibu מצויה מסעדת טמפורה נפלאה.  

"יקיטורי-יה" היא חנות  של שיפודים קטנים ועדינים  עם מיני בשרים, פירות-ים וירקות צלויים על גחלים.

 "טאקו-יקי" הוא מאכל רחוב נפוץ, כדורי בצק חמים ממולאים בחתיכות תמנון מבושל, 6 או 8 כדורים במנה, מאכל מסורתי זול ומשביע.

מעבר לסוגי המסעדות המסורתיות שנסקרו לעיל, יש ביפן שפע מסעדות מצוינות בעלות אופי בינלאומי, בהן צוות דובר אנגלית. נזכיר כאן חלק מהן: Ninniku-Ya ביפנית ninniku = שום, ומכאן בתרגום חופשי- "שומיה" - מסעדה המתמחה במאכלי שום החל בלחם שום ועד קינוחים משום ! המפורסמת שבהן נמצאת בטוקיו, ב- 1-26-12 Ebisu, Shibuya-Ku, Tel: 03-3446-5887.

"Gonpachi" המסוגננת, ברופונגי, רובע הבילויים והמועדונים של טוקיו, ""Fujimamas ו ""Soho's, שתיהן באומוטה סנדו, שדירת המעצבים של טוקיו. 

וגם כאן במחוזותינו, צצות מסעדות יפניות, כפטריות אחרי הגשם. מהירות, או קלאסיות, זולות או יקרות, קטנות או גדולות, מתהדרות בשמות יפניים מסורתיים או יאפיים. מבין המסעדות בתל-אביב, נציין את "אונאמי" הותיקה והטובה, את "סאקורה" של השף המוכשר בועז צאירי ואת "קאי פרש סושי" החדשה והרעננה, כאלו המעבירות נאמנה את הטעמים והריחות.

כך הם פני הדברים ביפן. וכמה שלא נחקה אותם בארצות המערב, תמיד נותר געגוע למקור, לנוף האנושי הנלווה לארוחה, לצלילים, לריחות, ולאותו חן יפני, אשר אי-אפשר להסביר אותו במלים. 

לקבלת הצעת-מחיר עבור טיסות ושירותי-תיירות אחרים, לכל היעדים במזרח-הרחוק, אנא מלאו הטופס המצורף, שלחו אלינו, ומישהו מקצועי מטעמנו, יצור קשר טלפוני בהקדם.

נא להקליק על המלבן כאן למטה, ולמלא את כל הפרטים.