העיר ג’וֹדְפּוּר שנוסדה באמצע המאה ה-15, היא כיום העיר השניה בגודלה בחבל רג’סטאן. העיר ממוקמת לספו של מדבר תר עתיר דיונות החול. היא מושפעת מאקלים צחיח למחצה האופייני לאזור זה של הודו, עם גשמי מונסון עזים בחודשים יולי-אוגוסט, עם ימים לוהטים בין החודשים אפריל ועד ספטמבר ועם לילות קרים בחודשי החורף.

לג’וֹדְפּוּר הודבקו מספר כינויים, ובהם: “עיר השמש” או “השער למדבר”, אבל יותר מכל היא ידועה כ”עיר הכחולה”. ואכן, מרבית הבתים בחלקה העתיק של ג’וֹדְפּוּר צבועים בצבע הכחול, המייצג באופן מסורתי את קסטת הבּרהמינים. קיימות תיאוריות נוספות לגבי מקורו של הצבע הכחול בו צבועים הבתים. בכלל, ג’וֹדְפּוּר היא עיר של צבעים עזים. המתבוננים לכיוון חצרות העיר, מאחת מנקודות התצפית הרבות שעל הגגות השכנים, יוכלו להבחין על נקלה בפועלים חרוצים המפיקים את צבע האינדיגו מתוך עלי הצמח וממלאים חביות עץ גדולות בנוזל הצבעוני. הפועלים עובדים בשיטות טבעיות הנהוגות בעיר מזה מאות שנים ומנצלים בנוסף למים ולצמחי אינדיגו, משאב נוסף שזמינותו גבוהה: גללי פרות.

שדה-התעופה של ג’וֹדְפּוּר ממוקם 6 ק”מ דרומית לעיר. מתקיימות מכאן טיסות יומיות למומבאי ולדלהי. קווי אוטובוס ורכבת משרתים את הבאים לעיר, אבל יש לקחת בחשבון זמני נסיעה ארוכים. זמן הנסיעה לפּוּשְׁקַאר לדוגמא, הוא כ-5 שעות, וכך גם לאודייפּור, ואילו זמן הנסיעה לנווה-המדבר החלומי של גַ’איסַלְמֶר הוא בין 8-7 שעות.

על קו הרקיע של העיר שולט מראהו עוצר-הנשימה של מבצר מרנגאר, החשוב שבאתריה של ג’וֹדְפּוּר. המבצר שנבנה בשנת 1808 על גבעה רמה הוא המרשים שבמבצרים של חבל רג’סטאן. חומתו הכבירה של המבצר מגיעה לגובה של שלושים וששה מטרים ולרוחב של עשרים ואחד מטרים. חלקים מתוך החומה נחצבו בסלע והשתלבו באופן טבעי בנופי הגבעה. בחלקים אחרים, ובעיקר במגדלי השמירה של המבצר, האבן סותתה בידי אומנים. ובנוסף: מתוך המבנה ההיסטורי נשקפים המראות היפים ביותר של בתי העיר הכחולה.

מעט צפונית למרנגאר שוכן פארק מדברי בשם רָאוֹ ג’וֹדָה. זו מעין שמורה קטנה וחביבה המטפחת צמחיה מדברית, לצד מקורות מים מלאכותיים. בשעות אחר-הצהריים נעים לטייל בשבילי הפארק. באותו אזור, קילומטר אחד צפונית-מזרחית למרנגאר, כדאי לבקר גם בהיכל שיש מצועצע בשם Jaswant Thada. כיפותיו הצחורות של המבנה ומיקומו המבודד הם המעניקים לו חן ייחודי. מגג המבנה ניתן לצפות במבצר מרנגאר, מזווית יוצאת-דופן.

בעוד מבצר מרנגאר מייצג את מורשת המהרג’ות ששלטו ברג’סטאן עד שנת 1947, הרי שעל גבעה אחרת שצופה על העיר ניתן לחזות בארמון אוּמָאִיד, המשקף את התקופה הקולוניאלית בהודו. את בניית הארמון המפואר החלו הבריטים בשנת 1929 והיא נמשכה למעלה מ-15 שנה. מרביתו של שטח הארמון, על גנותיו הירוקות ומבני השיש שלו, משמש כיום כמלון מפואר. באחד האגפים מתגוררים עדיין צאצאיהם של בני משפחת הנסיכים.

בהשפעת הבריטים נבנה במרכז ג’וֹדְפּוּר גם מגדל השעון המונומנטאלי שאופייני כל-כך למושבות האנגליות. המגדל משמש כנקודת ציון למטיילים במרכז העיר. הוא שוכן בסמוך לשוק סַרְדַאר התזזיתי וממנו יוצאות סמטאות מפותלות לכל עבר. ייחודו של שוק סַרְדַאר עצמו בכך שהוא אינו מיועד לתיירים ועיקר הסחורה הנמכרת בו: ירקות, פירות, תבלינים, בגדים, הכל כמעט מיועד לאנשי ג’וֹדְפּוּר.

גני מנדור המשתרעים בהוד, מעט מחוץ לעיר, ראויים לגיחה של שעתיים לפחות. הישוב מנדור שימש כמרכז שלטוני במשך מאות שנים במהלך ההיסטוריה. במקום נותרו שרידים יפהפיים של מקדשים ומצודות עתיקות והוא מוקף בצמחיה.