תל-אביב שלנו היא עיר צעירה ודינמית, אשר נולדה מהחולות והפכה לנס אורבאני ייחודי. תל-אביב היא הלב העסקי והכלכלי של המדינה, מרכז התרבות והאמנות וכן יעד הבילויים המוביל בארץ. העיר מציינת 108 שנים מאז נוסדה, והייתה ל"עיר קטנה ואנשים בה מעט", ככותרת ספרו של נחום גוטמן.

"תמול-שלשום" (ש"י עגנון)
נווה-צדק, או העיר יפו

נווה-צדק ומספר שכונות נוספות הוקמו באמצע המאה ה-19 צפונית ליפו, הרבה לפני שתושביה היהודים של הארץ חשבו על הקמתה של עיר נפרדת. כיום נווה-צדק מהווה את אחד האזורים היפים ורבי-הקסם של תל-אביב.

חנויות המעצבים ברחוב שבזי, הגלריות ובתי-האוכל השכונתיים וכן הבתים עמוסי הזכרונות, ברחובות שלוש, רוקח ואמזלג וכמובן מרכז סוזן דלל, הם שהופכים את נווה-צדק לשכונה ים-תיכונית, רומנטית להפליא.

בית-הספר לבנות - הוא מרכז סוזן דלל של ימינו - עבר מיפו לשכונה היהודית בשנת 1896 ולימים שימשו המבנים שלו משכן למופעי תיאטרון ומחול. המקום מהווה בית, ללהקות בת-שבע וענבל. החצר הפנימית של המרכז, עם הבאר ועצי הדקל המקיפים אותה, משרים על המקום אווירה יוצאת-דופן.

מספר בתים בנווה-צדק מצדיקים התייחסות מיוחדת ובהם בולטים: "בית שמעון רוקח", ברחוב רוקח 36. כאן נולד ישראל רוקח שגדל להיות ראש-העיר מאמצע שנות השלושים ועד אמצע שנות החמישים. "בית אבולעפיה", בו התגורר הסופר ש"י עגנון. "בית הסופרים" ברחוב נווה-צדק מספר 39 ובו גם מוזיאון ליצירותיו של נחום גוטמן וכן הבית ברחוב אמזלג 16. בית הרב קוק נמצא בפינת הרחובות נווה-צדק ונווה-שלום.

דרומית לכאן, בסמוך למוזיאון האצ"ל ובצמוד למוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל, במבנה ההיסטורי של תחנת-הרכבת הישנה, נפתח לקהל הרחב פרוייקט "התחנה". השחזור המוצלח של המבנים ההיסטוריים ושל הקרונות הישנים, בנוסף לבתי העסק הפועלים במתחם, שואבים לכאן קהל רב. בשבתות הופך המקום החינני, לעמוס מדי.

אבל ההיסטוריה אינה נשמרת תמיד, באדיקות הראויה. מתחת לגשר הישן בקצה רחוב שלוש, ממוקם מגרש חניה. את הלקח של הריסת גימנסיה הרצליה ובניית "מפלצת שלום" על חורבותיה, לא הפנימו כנראה ברשויות, שאחרת איך אפשר להסביר ששוליה הדרומיים של נווה-צדק מוזנחים והמקטע של רחוב אילת שיכול היה להפוך לפנינת-חמד, מתפורר ונאכל. במקום לטפח את הבתים הנמוכים והישנים של האזור, הוקם ברחוב אילת 61 גורד-שחקים אימתני, כדי שלעשירי העיר תהיה תצפית אל הים, על-חשבון פיסה מתוך עברה של תל-אביב. לכל הפחות, למרגלות הבניין עצמו, מספר מבנים משובבי-נפש אשר שוחזרו בחן.

ובעניין זה, ראו גם הפרק המרתק של שרונה הטמפלרית, שהפכה לקריה צבאית מכוערת. שיפוצו של רחוב קפלן, אשר נעשה תוך כדי התחשבות בבתים הישנים, החזיר את הכבוד האבוד לאתר ההיסטורי. כיום, פארק שרונה משתרע על-פני 40 דונם של גנים ירוקים והוא מאכלס 37 מבנים מימי הטמפלרים. למרבה הצער, מבני ענק שמאוכלסים בימים אלו, מטילים את צלם על הפארק.

"זכרון דברים " (יעקב שבתאי)
אחוזת בית, או העיר העברית הראשונה

הגרלת המגרשים של שכונת אחוזת-בית, נערכה ב-11 באפריל 1909 וזהו התאריך המציין את ייסודה של תל-אביב. היוזם והאב המייסד של אחוזת-בית, יהודי בשם עקיבא וייס, לא זכה לתהילה לה הוא זכאי ושמו מונצח בצנעה מרובה באחד הרחובות הקטנים של "שיכון צמרת". בתו הצעירה של וייס, שנקראה על-שם השכונה, נולדה באחוזת-בית בשנת 1910 והיא הילדה הראשונה של תל-אביב.

בהגרלה השתתפו 60 משפחות המייסדים. אחוזת-בית, או מה שנהוג לכנות בחיבה "תל-אביב הקטנה", השתרעה צפונית למסילת הברזל שהובילה לירושלים (דרך יפו ושכונת פלורנטין) ועד הגימנסיה שסמלה את קצה העיר. רחוב הרצל היה הרחוב הראשי כששדרות רוטשילד, רחוב אחד-העם, לילנבלום ויהודה-הלוי חוצים אותו ממזרח למערב, בואכה נווה-צדק.

עד מהרה הפך מאיר דיזנגוף למנהיג הבלתי מעורער של חבורת הראשונים. הוא עצמו זכה בהגרלה, בבית בשדרות רוטשילד 16, בשכנות לד"ר חיים חיסין. בבית זה הוכרזה ב-48, הקמתה של מדינת ישראל והוא משמש היום כמוזיאון תחת השם "היכל העצמאות". באגף אחר של הבית ניתן לבקר ב"בית התנ"ך" (פתוח בימים א'-ה' בין השעות 09:00 ועד 14:00). מהעבר השני של השדרה, מול הבית ההיסטורי של צינה ומאיר דיזנגוף - עד כמה אירוני וסמלי לעיר העברית הראשונה - ממוקמים סושי-בר ומסעדה יפנית - Yakimono. דגמים של הבתים הישנים, מוצגים באולם המבוא של מגדל-שלום. באותו מקום, מלבד תערוכות צילומים, ניתן גם לחזות בסיפור ראשיתה והתפתחותה של העיר מתוך יצירה של נחום גוטמן, על-גבי קיר פסיפס ובו למעלה ממיליון אבנים קטנות ושברי זכוכית המשתרעים על שטח של כמאה מטר מרובע.

אחוזת-בית צמחה ושמה הוסב לתל-אביב. השם ניתן לה מתוך תרגום ספרו (אלטנוילנד) של הרצל, על-ידי נחום סוקולוב.

לאחר תקופת השפל של מלחמת-העולם-הראשונה, כאשר תושבי הישוב הוגלו ממנו, באו גלי העלייה של שנות העשרים ושנות השלושים והביאו עמם תנופת בניה ופיתוח. תחילה שלט כאן זרם הארכיטקטורה האקלקטית. המרשים מבין המבנים שהוקמו באותם ימים הוא ללא-ספק "בית-הפגודה", בכיכר אלברט, בחיבור של רחובות נחמני, מונטיפיורי ובצלאל-יפה.

אחד הסיורים המרתקים והמומלצים להכרת תולדות העיר, מתחיל ברחוב אלנבי, לאורך רחוב לילנבלום, דרך הרחובות נחלת-בנימין והרצל, בואכה רחוב שרעבי בנווה-צדק. רחוב לילנבלום, מוכר פחות מהרחובות השכנים והוא מלקט אוסף לא יאומן של בתים ישנים, בתים משופצים וגיבוב של בתים דוחים שנשתלו במהלך השנים בין האתרים ההיסטורים, ובהם בולטים מספר סניפי בנקים. על גבול נווה-צדק, שוכן מבנה יפהפה, ברחוב לילנבלום 1 - ומולו המבנה המתפורר של ראינוע עדן. שימו-לב גם בפינת רחוב הראשונים לצריף הנטוש של הקיוסק הישן.

מרבית האישים המוזכרים כאן, שוכנים זה לצד זה, בבית-הקברות הישן של רחוב טרומפלדור.


"בכל זאת יש בה משהו" (נתן אלתרמן)
לב תל-אביב, או העיר הלבנה

אם בתום המלחמה מנתה העיר כ-2,000 איש, הרי שמספר תושביה בסוף שנות העשרים, כבר הגיע ל-50,000 וכעבור עשר שנים נוספות הוכפלה אוכלוסיית תל-אביב. הצמיחה הבלתי-פוסקת, חייבה את מוסדות היישוב בהיערכות יוצאת-דופן. כך גם האדריכלים שהקימו את מרבית הבניינים באותה תקופה, החלו להשתמש בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), שרווח באותם ימים בעיקר בגרמניה, ובנו אלפי מבנים פונקציונליים, עם קווים נקיים מקישוטים, שהתאימו הן לצורך בבנייה מהירה והן לרוח הסוציאליסטית והשוויונית שנשבה בארצנו. בשונה מהקולגות שלהם באירופה, בנו האדריכלים העבריים בתים ששילבו מוטיבים מזרחיים והתחשבו גם באקלים ועל-כן הסגנון המקומי כולל בין-היתר, חלונות גבוהים עם קשתות, כיפות על חלק מהגגות, ובעיקר מרפסות מלבניות שיותר מכל הפכו לסמלה של התקופה. על מרפסות אלו התנהלו חיי המשפחה וחיי החברה של התל-אביבים הקדמונים.

העיר הלבנה הוכרזה בשנת 2003, על-ידי ארגון אונסקו, כעיר מורשת תרבות עולמית והפכה בעצם לבירת הסגנון הבינלאומי של התנועה המודרנית.

מבין אלפי בתי הבאוהאוס של תל-אביב, עשרות רבות משמשים כדוגמא מוצלחת במיוחד לזרם אדריכלי זה. בשלושה אזורים בעיר, קיים ריכוז גדול של בתים כאלו. מדובר באזור שסביב בית העירייה הישן אשר בקצה רחוב אידלסון, בכיכר דיזנגוף וסביבותיה, וכמובן בשדרות רוטשילד. לצד מבני ציבור או בתי מידות שהוקמו עבור משפחות אמידות, ניתן להבחין גם בבתי-מגורים פשוטים. כך למשל, ליד בית המשורר ח.נ. ביאליק, ממוקמים בצניעות מרובה, מבנים נאים המושכים את העין: ביאליק 6 וביאליק 21 הלבנבנים, בית ראובן בו שוכן המוזיאון של הצייר ראובן רובין וכן בית פלסקובסקי בביאליק 16, שאינו מייצג את העיר הלבנה בזכות הצבעים שלו... המרתף של בית פלסקובסקי שימש בשנות ה-40 משכן למטה הראשי של האצ"ל. במרחק הליכה קצר, נמצא הבית ברחוב הס 21, שרבים מחשיבים אותו לנאה שבמבני הסגנון הבינלאומי. הלאה מכאן, לכיוון הים, ברחוב בן-יהודה 10 שוכן בניין פינתי יפה וכך גם בכיוון ההפוך, בצמוד ל "גן-מאיר", ראוי לשים-לב לבניין ברחוב טרומפלדור 39. בית ביאליק עצמו (סגור בימי א'), מהווה המחשה מאלפת לסגנון הבאוהאוס האוריינטלי.

קולנוע אסתר, שהפך למלון סינמה, משקיף על כיכר דיזנגוף ובסמוך אליו, ברחובות בן-עמי וחובבי-ציון וכן ברחוב יעל, מספר מבנים מעניינים. מעונות העובדים ההיסטוריים, בפרישמן ובפרוג, נטושים ומוזנחים.

רישומה של העיר הלבנה ניכר באופן יוצא מן-הכלל, מתוך המתחם הנרחב שמקיף את שדרות רוטשילד. במרחק קצר זה מזה, בין רחוב נחמני לרחוב שינקין, ניצבים חלק מהמבנים הנהדרים של העיר הלבנה: בית קריגר ובית אנגל, בית קרוסקל וכן הבניינים ברוטשילד 81 וגם 84, ברוטשילד-פינת שינקין, באחד-העם 78, ברחוב מאז"ה 38 ליד מגדל המים, ברחוב פיירברג 7, ברחוב אנגל 1 ועוד רבים.


"במו ידיו" (משה שמיר)
רחוב דיזנגוף וכיכר רבין, או העיר הכי ישראלית

במהלך מאה שנות קיומה, נדד לבה הפועם של העיר מאזור לאזור. תחילה הכל הסתובבו באזור המצומצם של שדרות רוטשילד ורחוב הרצל, אחר-כך אלנבי היה לרחוב הראשי ומאוחר יותר הפך רחוב דיזנגוף למקום בו הכל מתרחש ולשוטטות בו אף הודבק הפועל: להזדנגף. יהודה מכבי (מכבי יש להגות במלעיל) היה אופנתי לשנים ספורות ואחריו התפצלו המרכזים למספר מוקדים ובהם רחוב בזל השיקי וכמובן רחובות שינקין ונחלת-בנימין. המדרחוב של נחלת-בנימין נתחם בין רחובות גרוזנברג ואלנבי. למרות היותו המשך ישיר לרחוב שיינקין, הוא ממשיך לשמש, כמו בימים עברו, מרכז של בתי-עסק המתמחים בממכר וילונות ובדי ריפוד.

כיכר מלכי-ישראל, היא כיכר רבין, הפכה למרכז אליו מתנקזים רבבות אזרחים במועדים ובאירועים מיוחדים. למעשה, הרחבה הגדולה ששוכנת למרגלותיו של בניין העירייה האפרורי משמשת במה לביטוי דעות ורגשות לישראלים, הנוהרים אליה מכל רחבי-הארץ. כאן חוגגים התל-אביבים את ימי-העצמאות ולכאן הם מתקבצים כדי ליהנות מ"שבוע-הספר". זו הכיכר בה מציינים זכיות באליפויות ובגביעים וזו הכיכר בה מפגינים בעד ונגד, וחוגגים ניצחונות פוליטיים. פה נרצח ראש-הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995. בחלקה המזרחי של הכיכר נחנכה בריכה אקולוגית, המוקפת במשטח עץ שנועד לישיבה.

תנופת הבנייה וצרכי המשק בשנים שלאחר הקמת המדינה, הכתיבו סדר עדיפויות שונה ולא הייתה זאת האסתטיקה דווקא, שעמדה אל מול עיניהם של פרנסי העיר בבואם לקבל החלטות. זה העידן בו נשתלו בעיר בתי הקומות המכוערים, עם משרדים על-גבי משרדים שמתוכם בולטים מזגנים. העיר הכי ישראלית התכסתה בתריסי-פלסטיק איומים וסגרה את הגזוזטראות. די להביט בתריסי העץ המשובבים, אשר על חלונות הבית ברחוב בלפור 28, כדי להבין עד כמה תל-אביב שלנו הייתה יכולה להיות יפה בהרבה, לו רק השמידו את כל התריסולים והחליפו אותם בתריסי-עץ.

העיר שמזוויות רבות נראית קוסמופוליטית, הופכת ישראלית נטו, בסמטאות של שוק הכרמל ובדוכני הפלאפל של שוק בצלאל. אל השוק כדאי להגיע מתוך שכונת כרם-התימנים, מזרחית לרחוב הכובשים. בכרם, בתים קטנים ולצדם חומוסיות אותנטיות וחנויות מכולת שמעוררות נוסטלגיה לשנות החמישים והשישים. למי שמגיע לכאן כתייר ובא מכיוון רחוב אלנבי, רצוי לו לרדת מהמדרחוב של רמב"ם היישר לחלק הצבעוני של שוק הכרמל ולדלג על דוכני הבגדים והצעצועים. הפלאפל של ג'וני בנין, ברחוב טשרניחובסקי 4, בסמוך לשוק המציאות - שוק בצלאל - נחשב לפלאפל המוצלח ביותר בתל-אביב, בקרב מביני עניין.

קפה קסטל תל-אביב from לוטוס הזהב on Vimeo.


"מהנעשה בעירנו" (עלי מוהר)

רחוב שינקין ונמל תל-אביב, או העיר ללא-הפסקה

המושג עיר-ללא-הפסקה נולד בשנת 1989, במהלך מסע פרסום של התאחדות המלונות בתל-אביב ומטרתו הייתה לעודד תיירות-פנים. עד מהרה נקלט הסלוגן והפך למינוח המייצג נאמנה את רוחה של העיר, ואכן באותה תקופה, בעת כהונתו של ראש-העיר שלמה להט, החלו להיפתח ה"פיצוציות" הראשונות שפעלו 24 שעות ביממה וכן פאבים ומקומות בילוי נוספים. החל מאוגוסט 2015 יצאה תל-אביב להפסקה בת שש שנים לצורך הקמת הקו האדום של הרכבת התחתית..

תל-אביב משופעת במוקדי תרבות ואין בה רגע דל. מלבד המוזיאונים, בתי-הקולנוע והתיאטראות הממוסדים, ניתן למצוא כאן ביטוי לכל זרמי האמנות והיצירה. אחת הערים המשוחררות והסובלניות בעולם נושאת את דגל החופש בגאווה. דוגמא יפה לסובלנות זו, נראית יום-יום ברחוב שינקין, מרכז האוונגרד והחילוניות, שבלבו חיה בשלום קהילה חרדית לא מבוטלת.

מתחם התרבות שנפתח לציבור הרחב במהלך שנת 2012 הפך לאבן שואבת עבור חובבי התרבות בישראל. המתחם כולל את תיאטרון הבימה, גן יעקב, כיכר התרבות וחניון תת-קרקעי ענק.

לאחר מספר כישלונות בהקמת פרוייקטים גרנדיוזיים ליד הים (כיכר אתרים למשל), הצליחה העירייה, בראשותו של רון חולדאי, להפוך את אזור נמל תל-אביב לאחד מאתרי הבילוי המוצלחים והתוססים של אגן הים-התיכון. כמו הנמל בלילות, כך פארק הירקון בימים ובסופי-שבוע: שוקק חיים ומלא שמחה. יותר ויותר חובבי ספורט וסתם מטיילים, נמשכים אל הסנטרל-פארק של גוש דן, גם בשעות הערב.

וכמובן יש פה היצף של מסעדות משובחות, כמו גם מסעדות פשוטות-יותר ובתי-אוכל עממיים. תל-אביב מצטיינת בעיקר, במספר מרשים של בתי-קפה מעולים. מאז ומתמיד ידעו התל-אביבים להעריך את תרבות-הפנאי והסטלבט של בתי-הקפה. תחילה היו אלו מקומות בסגנון האירופאי, כמו זה שעל פינת אלנבי-ביאליק ואחר-כך נוסדו בתי-הקפה המיתולוגיים: קפולסקי, כסית וקפה תמר. למרות צמיחתן המואצת של הרשתות הגדולות (ארקפה, ג'ו, ארומה, לנדוור), עדיין ניתן ליהנות מבתי-קפה אינטימיים ובעלי זהות ייחודית: "קפה מרסנד" הותיק ברחוב בן-יהודה, "קפה שיין" ברחוב שלמה המלך פינת פרישמן, "אחת העם" ברחוב אחד-העם, "אשתור" ברחוב בזל, "הורקנוס" ו"זוריק" באזור כיכר מילאנו, וכמובן "קפה מסריק", בכיכר מסריק.

מלבד חופי-הים והטיילת, גם השדרות הנהדרות הן חלק מתעודת-הזהות של העיר. לאחרונה, תפסו מזנונים חביבים במיוחד את מקומם של הקיוסקים הישנים והוסיפו נופך מלבב לתמונה העירונית. במקום הגזוז והבייגלה של פעם, מגישים שם קפוצ'ינו וסנדוויצ'ים מתוחכמים.

תל-אביב ידעה בתולדותיה גם רגעי משבר ועצב: הסילוק ב-1914, רצח ארלוזורוב ורצח רבין, הפצצת חיל-האוויר האיטלקי ושרשרת של פיגועי טרור. אחד מאותם פיגועים קטלניים התרחש בבית-חנה, בשדרות בן-גוריון, לא הרחק מבית-הספר גרץ.

מרחקי נסיעה מתל-אביב (נמדד מכיכר רבין): לעיריית רמת-השרון 11 ק"מ, למוזיאון הילדים בחולון 12 ק"מ, למרכז רעננה 19 ק"מ, למושב בית חנן 21 ק"מ, לג'לג'וליה 27 ק"מ, לקיבוץ נחשונים 28 ק"מ, למרכז נתניה 33 ק"מ, לנמל אשדוד 40 ק"מ, לבית-שמש 55 ק"מ, לפרדס חנה 60 ק"מ, לבנייני האומה בירושלים 64 ק"מ, לאצטדיון טדי 67 ק"מ, לקרית-גת 74 ק"מ, לאום אל-פחם 78 ק"מ, לקיבוץ דליה 90 ק"מ, לעפולה 94 ק"מ, למרכז הכרמל בחיפה 98 ק"מ, לנהלל 104 ק"מ, לעיר העתיקה של באר-שבע 110 ק"מ, לקיבוץ ראש הנקרה 132 ק"מ, לערד 142 ק"מ, לירוחם 147 ק"מ, לקרית-שמונה 182 ק"מ, לעין יהב 225 ק"מ, לאילת 352 ק"מ.

תכנון טיולים לנוסע העצמאי לסין, לוייטנאם, להודו וליפן:

054-4701631

 

תל-אביב


אתרי אינטרנט נוספים הקשורים לתל-אביב:
מפה אינטראקטיבית של העיר
תחזית מזג-האוויר לימים הקרובים
קרן תל-אביב לפיתוח
תל-אביב, באתר ויקיפדיה
מגזין הבילויים של תל-אביב - Time Out
עיתון מקוון: "תל-אביב"
רדיו תל-אביב - 102 FM
הסינמטק ו-פסטיבל הג'ז השנתי
תיאטראות: הקאמרי והבימה
צוותא
היכל-התרבות והתזמורת הפילהרמונית
מוזיאון תל-אביב לאמנות
בית-החולים איכילוב (המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי)
אוניברסיטת תל-אביב
מרכזי הקניות: מרכז עזריאלי, גן-העיר ודיזנגוף-סנטר
קבוצות הכדורגל: הפועל ת"א, ו-בני-יהודה
קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א
המרינה העירונית
הרכבת הקלה "נתע"
חברת האוטובוסים "דן"
 

הטמפרטורות בתל-אביב, ברגעים אלו ממש: 

עשר המסעדות הטובות ביותר בתל-אביב - 2017, לפי אתר thetable.co.il : 

1. טאיזו

2. כתית

3. משייה

4. טוטו

5. פרונטו

6. נורמן

7. קיטשן מרקט

8. רפאל

9. הוטל מונטיפיורי

10. הבסטה

עשרת גורדי-השחקים, הגבוהים בתל-אביב: 

1. עזריאלי שרונה

2. מידטאון טאוור

3. עזריאלי העגול

4. עזריאלי המשולש

5. מגדל אלקטרה

6. מאייר ברוטשילד

7. מגדל הקריה

8. מגדל W

9. עזריאלי המרובע

10. מגדל עתידים

עשרת ראשי העיריה של תל-אביב: 

1. מאיר דיזנגוף

2. דוד בלוך

3. משה שלוש

4. ישראל רוקח

5. חיים לבנון

6. מרדכי נמיר

7. יהושע רבינוביץ

8. שלמה להט

9. רוני מילוא

10. רון חולדאי

©

menu