לה-פז, עיר הבירה האדמיניסטרטיבית של בוליביה, שוכנת בעמק צחיח, למרגלות פסגת הר האילמיני Illimani, המפאר את רכס האנדים הבוליביאנים -  והיא למעשה עיר הבירה, הגבוהה בעולם. עיר הבירה השנייה של המדינה, בה יושבים מוסדות השלטון, היא סוקרה.  בשל מיקומה של לה-פז: כ- 3,700 מטר מעל-פני גובה הים, החמצן בה דליל, והמגיעים לשדה-התעופה El-Alto בטיסה מערי בירה אחרות בדרום אמריקה, מוזמנים ללמוד מעט על מחלת הגבהים. השדה ממוקם 14 ק"מ דרום-מערבית למרכז העיר.

מהומות בעלות רקע פוליטי, הנן עניין שבשיגרה בבוליביה. רצוי כמובן, לעקוב אחר ההנחיות של משרד החוץ הישראלי. לה-פז עצמה נהנית בתקופה האחרונה מרגיעה יחסית, אלא שמחוזות אחרים במדינה מועדים לפורענות. זו לשון ההודעה, שהפיץ המשרד בינואר 2009: משרד החוץ של בוליביה הודיע לשגריר ישראל בפרו על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. כתוצאה מכך לא קיימים יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, ועל ישראלים המבקרים בבוליביה לקחת זאת בחשבון. ביולי 2014 הכריז נשיא בוליביה אוו מוראלס על ישראל כעל "מדינת טרור". נכון לחודש אפריל 2018 אין אזהרת מסע לבוליביה.

מה השעה עכשיו בבוליביה ?

העונה המומלצת לביקור בבוליביה היא בין החודשים יוני עד ספטמבר,  אז  האוויר יבש יחסית, ונעים. באזור לה-פז (שוב, בשל המיקום הרם), הטמפרטורות צונחות לעתים עד לנקודת הקיפאון. לאורך השנה כולה, העיר נהנית משמיים כחולים ומימים מלאי אור, אלא שבשעות אחר-הצהריים – בעיקר בין דצמבר לפברואר – יורד לפתע גשם עז על העיר. בכל שנה, בתחילת חודש יוני, נערכת ברחובות לה-פז, הפייסטה המרהיבה של סניור חסוס דל-גראן-פודר. מדובר בחגיגה גדולה וצבעונית, המושכת אליה אלפי מבקרים.

כאשר בישראל השעה שש בערב, בבוליביה עדיין שתים-עשרה בצהריים. הקידומת הטלפונית של בוליביה היא 591, ושל העיר לה-פז היא 2. השישי לאוגוסט הוא יום-החג הלאומי של הבוליביאנים. מלבד ספרדית המהווה שפה רשמית, מדברים בבוליביה גם קצ'ואה ו-איימרה. המטבע המקומי נקרא בוליביאנו.

שער החליפין של הבוליביאנו, נכון להיום :

העיר לה-פז רחוקה מתל-אביב שלנו, שנים-עשר אלף ק"מ, בקו אווירי. המרחק בנסיעה קרקעית, מערים חשובות: אורורו = 169 ק"מ. קוצ'במבה = 235 ק"מ. פוטוסי = 427 ק"מ. וקוזקו אשר בפרו = 525 ק"מ. כדי להגיע לאזור מדבריות המלח של סאלאר דה אויוני, יש להדרים לאורורו וממנה להמשיך לכיוון הגבול עם צ'ילה.

העיר משופעת במבנים יפים ובקתדרלות מהתקופה הקולוניאלית, וכן יש בה מספר מוזיאונים מרתקים, אבל כח-המשיכה שלה טמון בעקר בצבעוניות, באותנטיות ובגורם האנושי. נשים מקומיות לבושות במלבושים אינדיאנים מסורתיים מקשטות את הנוף העירוני באופן ייחודי, שאין כדוגמתו בכל רחבי היבשת. חלק ניכר מרחובות העיר מהווים מעין שוק אחד ענק. במיוחד אמורים הדברים לגבי המתחם של רחוב סגרנגה. באינספור דוכנים הפזורים ברחובות אלו ניתן לקנות שרוכי-נעליים ומסטיקים, מקלטי רדיו וקלטות, כובעים וגרביים, מצלמות וטבעות נישואין...ובעצם כל דבר שיש לו מחיר, והכל באווירה של בזאר. במרקדו נגרו – השוק השחור - ניתן למצוא חפצים שאין לדעת מהיכן הגיעו, ומומלץ גם לא לשאול שאלות מיותרות לגביהם. ואולי גולת הכותרת של כל השווקים הללו, "שוק המכשפות" (El Mercado de las Brujas) רווי המסתורין, הטומן בחובו שיקויי קסם, תרופות ללא מרשם, צמחי מרפא, עוברי-למות, סמי תשוקה, ועוד כהנה וכהנה מוצרים, אשר לחלקם זיקה למסורת ולאמונות המקומיות, ולחלקם אין קשר כלשהו עם כישוף ורפואה.

מבני השלטון מרוכזים בפלזה מוריו הקולוניאלית, הנחשבת לאחד המרכזים של לה-פז. צביונה ההיסטורי של העיר משתקף באופן האותנטי ביותר ב-Calle Jaen, שם נמצאים גם מספר מוזיאונים מעניינים. ברחוב עצמו - במספר 710 - שוכן המועדון המוצלח והראוי ביותר למוסיקה אנדית. החשוב שבמוזיאונים של עיר הבירה נמצא בככר סן-פרנסיסקו. שימו-לב גם למוזיאון הקוקה.

הרובע המודרני הקרוי אל-סנטרו משמש היום כמרכז העסקים והמסחר של העיר. רבים מהתיירים מבקרים גם בבית הכלא הפתוח של סן-פדרו, המצוי בכיכר סוקרה. התרמילאים הישראלים לנים על-פי-רוב באכסניית El Lobo, אך אחרים ממליצים בעיקר על Hostel Adventure Brew.

מחוץ ללה-פז מספר אתרי תיירות מעניינים. אחד המיוחדים שבהם הוא עמק הירח - Valle de la Luna. בשנות השבעים והשמונים (אולי בהשראתו של הסופר קסטנדה), התפתו רבים מהמטיילים להגיע לעמק ולהפיק מעלי הקקטוס סמי הזיות, אבל היום המקום היפה, מהווה מוקד משיכה גם לתיירים תמימים. בנוסף כדאי לבקר בעמק הזונגו (Zongo), במערת הקרח ובאתר הארכיאולוגי טיונקו.

הערים הגדולות בבוליביה